הארז הקיסרי, אז׳ני וויקטוריה: לידתו של מיתוס

עץ אינו נוסע לשום מקום; סיפוריו, לעומת זאת, כן. בתוך שלושה דורות בלבד יצא שמו של הארז שניטע על רמת מדון (Meudon) מגבולות המחוז Hauts-de-Seine, השתקע בבתי המגורים האנגליים של קיסרית מודחת, והגיע עד לחדריה הפרטיים של החצר הקיסרית ברוסיה.

קיסרית וחייל ותיק של הקיסרות

בראשית הדברים עומדים משטר ונישואין. לואי-נפוליאון בונפרטה, שנבחר בשנת 1848 לנשיא הרפובליקה השנייה, נטל לעצמו בשנת 1852 את התואר נפוליאון השלישי (Napoléon III), וביום 29 בינואר 1853 נשא לאישה את אז׳ני דה מונטיחו (Eugénie de Montijo). הקיסרית החדשה, שנולדה מחוץ לצרפת, ניגשה ללמוד ממקור ראשון את תולדותיה של שושלת שאת זיכרונה לא ירשה.

תחריט המציג את נפוליאון השלישי במדים לצד הקיסרית אז׳ני עטורת הכתר — נפוליאון השלישי (1808-1873) ואז׳ני (1826-1920), על פי תחריט משנת 1853, שנת נישואיהם.

אותו מקור ראשון התגורר במדון. הגנרל ז׳אן-פרנסואה ז׳אקמינו (Jean-François Jacqueminot, 1787-1865) שירת לצדו של נפוליאון הראשון והחזיק באחוזה שממש מול הארז. אז׳ני נהגה לבקר אצלו כדי לשמוע את סיפורה של הקיסרות הראשונה מבפנים, ובמהלך אותן שיחות הבחינה בעץ שהתנשא בגן השכן.

דיוקן חרוט של הגנרל ז׳אן-פרנסואה ז׳אקמינו במדים, חזהו עטור עיטורים — הגנרל ז׳אן-פרנסואה ז׳אקמינו (1787-1865), שהתגורר באחוזה שמול הארז.

כלתו של הגנרל, סופי-אנז׳ליק ז׳אקמינו (Sophie-Angélique Jacqueminot, 1792-1864), סיפרה לה יותר מכך: הארז, כך נאמר, מעניק לכל מי שמתקרב אליו אנרגיה מיטיבה, ועמה חלק מאריכות הימים שלו עצמו. אז׳ני נקשרה אליו קשר של קבע, ועשתה את הדרך אליו הן מסן-קלו (Saint-Cloud) והן מארמון הטווילרי, כדי להגות למרגלותיו.

הארז הקיסרי בשעת דמדומים, ומאחוריו מגדל אייפל וגגות פריז — רמת מדון בשעת דמדומים: הנוף שגילתה אז׳ני בבואה לשמוע את סיפוריו של הגנרל ז׳אקמינו.

1855: שתי מלכות למרגלות העץ

בשנת 1855 חתם ביקורה הממלכתי של המלכה ויקטוריה (Victoria, 1819-1901) על הידידות בין שני הכתרים. בין הטקסים הרשמיים הראתה אז׳ני לאורחתה את העץ שעליו סיפרה לה כה רבות. שתי הנשים חיבקו זו אחר זו את הגזע כדי לספוג מכוחו — מחווה פשוטה עד כדי פירוק נשק, מצדן של שתיים מן הדמויות הפורמליות באירופה.

תחריט ובו המלכה ויקטוריה והקיסרית אז׳ני זו לצד זו, עטורות כתרים ולבושות בגדי חצר — המלכה ויקטוריה (1819-1901) והקיסרית אז׳ני, מאוחדות בתחריט עתיק.

הידידות חרגה מגדר שיחות אישיות. ויקטוריה השפיעה על אז׳ני השפעה מוחשית, עד כדי עיצוב דמותה של פריז הקיסרית: אולמות השוק מברזל ומזכוכית שבנה ויקטור בלטאר (Victor Baltard) חבים רבות ל-Crystal Palace הלונדוני — שתי חצרות שהחליפו ביניהן, בנשימה אחת, רעיונות אדריכליים ואמונות פרטיות.

הגנרל ז׳אקמינו מת בשנת 1865. שמו שרד אחריו כשמו של ורד, „Général Jacqueminot“, וכשמו של רחוב במדון. הארז איבד את השכן שהכניס אותו אל ההיסטוריה.

אליקס מהסן

1872 – 1918 · צארינה של רוסיה

כנכדתה של המלכה ויקטוריה שמעה בילדותה את סיפוריה של הקיסרית אז׳ני על הארז של מדון, ולימים, בשם אלכסנדרה פיודורובנה, מסרה אותם הלאה לחמשת ילדיה.

מן הגלות האנגלית אל חצר הצארים

נפילתה של הקיסרות השנייה הגלתה את אז׳ני בשנת 1870 לבריטניה. מה שנותר לה היה הזיכרון — ואנגליה של ויקטוריה, שהאזינה לה.

שם, סביב שנת 1880, נשבתה אליקס מהסן (Alix de Hesse, 1872-1918), נכדתה של המלכה ואז ילדה בת שמונה, בסיפוריה של הקיסרית לשעבר — אחד מאותם סיפורי ילדות שאין שוכחים.

ביום 26 בנובמבר 1894 נישאה אליקס לניקולאי השני (Nicolas II) והייתה לצארינה בשם אלכסנדרה פיודורובנה. היא נשאה את האגדה עמה. לאולגה, לטטיאנה, למריה, לאנסטסיה (Anastasia) ולצארביץ׳ אלכסיי סיפרה בתורה על הארז הצרפתי המעניק כוח ושנים ארוכות, ולפי המסורת שנשתמרה ביקש כל אחד מהם לנסוע ולחבק את העץ.

צילום של הצארינה אלכסנדרה פיודורובנה יושבת על הדשא, מוקפת באנסטסיה, באלכסיי ובמריה — הצארינה אלכסנדרה פיודורובנה — אליקס מהסן — עם ילדיה אנסטסיה, אלכסיי ומריה.

1853
אז׳ני דה מונטיחו נישאת לנפוליאון השלישי.
1855
אז׳ני מובילה את המלכה ויקטוריה אל הארז; שתי המלכות מחבקות אותו.
1865
מותו של הגנרל ז׳אקמינו, שהיה הראשון להראות לאז׳ני את העץ.
1880
בגלותה הבריטית מוסרת אז׳ני את האגדה לאליקס מהסן.
1894
אליקס נישאת לניקולאי השני ומספרת את הסיפור לחמשת ילדיה.
שנות ה-20
קיריל ובוריס רומנוב (Romanov), פליטים בצרפת, מגיעים למדון.

„העץ מעולם לא עזב את מדון. האגדה שלו הרחיקה עד סנקט פטרבורג — וחזרה משם עם הנמלטים.“

Association pour le Cèdre — ARCBM

אנסטסיה, ולדימיר פאלי והעולים לרגל האחרונים

בשנות העשור השני של המאה העשרים מצאה לה האגדה שליח. ולדימיר פאלי (Vladimir Paley, 1887-1918), בן דודם של ילדי רומנוב, התגורר בבולון-סיר-סן (Boulogne-sur-Seine), במרחק דקות ספורות מרמת מדון. המסורת מספרת שאנסטסיה הצעירה ביקשה ממנו לבקר את העץ במקומה ולספר לה עליו. היא עצמה מעולם לא ראתה את הארז; ובכל זאת הכירה אותו מכלי שני.

דיוקן מצולם של אנסטסיה רומנוב בילדותה, בשמלה בהירה ובענק פנינים — אנסטסיה רומנוב, סביב 1910.

ביום 16 ביולי 1918 הוצאו ילדיו של הצאר להורג. האגדה לא מתה עמם: היא כבר הופקדה בידי ילדי המעגל הקרוב למשפחה, ורבים מהם נמלטו מן המהפכה ונשאו אותה עמם אל מחוץ לרוסיה.

אחדים מהם שבו אל מרגלות העץ. בשנות העשרים ביקרו בו הדוכס הגדול קיריל רומנוב (Kirill Romanov, 1876-1938) ורעייתו ויקטוריה מליטה (Victoria Melita, 1876-1936) — נכדה נוספת של המלכה ויקטוריה — בעת שהותם במדון. אחיו בוריס רומנוב (Boris Romanov, 1877-1943) רכש בעיר אחוזה בשם „Château Sans-Souci“ ברחוב route des Gardes, שנהרסה מאז. שני דורות אחרי אז׳ני היה הארז למקום מפגש של שושלת בלי קיסרות.